הצפנה רגילה יש לה מפתח אחד, הוא המפתח שסוגר, הוא המפתח שפותח.

לדוגמא אם אני יעשה שכל אות אני מחליף אותה ב2 אותיות קדימה, אז פתיחת ההצפנה תהיה לקחת את המילה 2 אותיות אחורה, לדוגמא שלום => אנחס => שלום.

בהצפנה אסימטרית, טריק מתמטי מתקדם מאוד, יוצרים מפתח הצפנה מאוד מיוחד, שהוא לא יכול לפתוח את עצמו. כנגדו מתקבל מפתח שני, שהוא היחידי שיכול לפתוח את ההצפנה. אגב, להפך גם ככה, ההצפנה של המפתח השני, יכולה להפתח רק ע"י המפתח הראשון.

בעולמות של אינטרנט קוראים לזה מפתח פרטי ומפתח ציבורי. 

המפתח הציבורי אני מחלק לכל העולם, ואת הפרטי אני שומר לעצמי.

כשאני מצפין הודעה, אפשר לפתוח אותה רק עם המפתח שלי, שיש לכל העולם, ולכן כולם יודעים שאני כתבתי את ההודעה, ואי אפשר לזייף הודעות בשמי.

ומי שרוצה לשלוח לי הודעה, מצפין אותה עם המפתח הציבורי שלי שיש לכל העולם, אבל אני היחידי בעולם שיכול לפתוח את ההודעה. לכן הוא בטוח שההודעה תגיע אלי ורק אלי.

דוגמא פופולרית היא אימייל וססמא, כולם יודעים את המייל שלי ויכולים לשלוח לי הודעה. אבל רק אני עם הססמא יכול לראות אותה (להכנס לתיבת מייל), ומילא רק אני יכול לשלוח בשמי הודעה (עם הססמא לתיבה) למרות שכולם יכולים לקרא את ההודעות שלי (מי שקיבל ממני מייל)

כל גם התהליך בבלוקציין, הבלוק, הביט, מחזיק פנקס ובו יש את הכתובת של הבעלים הנוכחי, אני. וכמובן כתובות קודמות.

אני שולח הודעה לשרתים עם מוצפן עם המפתח שלי, והשרתים יודעים בוודאות שזה אני כי רק המפתח הציבורי שלי יכול לפענח את ההודעה. חלק מההודעה כוללת את הכתובת החדשה של הביט, היינו למי אני מעביר את הביט הזה. המערכת מצפינה את זה עם המפתח הציבורי של הבעלים החדש, ורק הוא יכול לפתוח את ההודעה הזו, ולאשר שהוא קיבל.

רק לאחר שכל השרתים אישור שהם אכן בטוחים שההודעה היא שלי, ואכן השני אישר להם שהוא קיבל את ההודעה והסכים, וכל השרתים קיבלו אישור אחד מהשני על האישורים הנ"ל, אזי מתבצעת ההעברה, ושוב כל השרתים מאשרים אחד לשני את ההעברה.

כך התהליך בטוח ומאובטח ולא ניתן לזייף שום דבר

אגב זה נראה ממש ככה